טיוטת גילוי דעת בעניין איסוף נתוני מיקום של עובדים באמצעות אפליקציות ייעודיות ומערכות איכון ברכב
ביום 31.8.2021 פרסמה הרשות להגנת הפרטיות טיוטת גילוי דעת בעניין איסוף נתוני מיקום של עובדים באמצעות אפליקציותייעודיות ומערכות איכון ברכב, שתעמוד לעיון הציבור ולהערותיו עד ליום 21.10.2021. טיוטת גילוי הדעת פורסמה בעקבות פניות שקיבלה הרשות בנוגע לשאלת חוקיות המעקב של מעסיקים אחר המיקום הפיזי של עובדיהם באמצעים טכנולוגיים.
סוגיה זו רלוונטית בעיקר ביחס לעובדים שמקום עבודתם הקבוע אינו בחצרי המעסיק ועל כן יש קושי לעקוב אחר שעות עבודתם (כגון נהגים, שליחים, סוכני מכירות וכו'). עם זאת, בעת הנוכחית, עם התרחבות הפרקטיקה של עבודה מרחוק, הסוגייה הפכה רלוונטית גם ביחס לעובדים נוספים.
טיוטת גילוי הדעת עוסקת בשני סוגים של אמצעי מעקב: (1) מעקב באמצעות אפליקציות ייעודיות שהעובדים מתבקשים להתקין במכשיר הסלולרי הפרטי שלהם / במכשיר המסופק להם על-ידי מקום העבודה; (2) מעקב באמצעות מערכות האוספות נתוני מיקום ברכב השייך למעסיק שבו העובד עושה שימוש.
בהתאם לפסיקת בתי המשפט ובתי הדין לעבודה, חוקיות המעקב על-ידי המעסיק כפופה למגבלות, שכן איסוף ועיבוד נתונים אלה פוגעים באופן משמעותי בזכויות יסוד חוקתיות של אדם, לרבות פרטיותו, גם כאשר הדבר נעשה במהלך עבודתו. מנתוני מיקום ניתן להסיק מידע רגיש ביותר על אישיותו של אדם, צנעתו, מצבו הכלכלי ופרטי מידע נוספים המוגנים לפי חוק הגנת הפרטיות1. כך לדוגמה, הימצאותו של אדם במרפאה עלולה להעיד על מצב בריאותו, והימצאותו של אדם בבית תפילה עשויה להעיד על אמונתו הדתית.
נוכח האמור, הרשות מבהירה בטיוטת גילוי הדעת כי שימוש במערכת לאיסוף נתוני מיקום ייעשה, בכפוף להוראות חוק הגנת הפרטיות, ורק כאשר מדובר באיסוף נתונים לתכלית לגיטימית וחיונית למקום העבודה, ובמידתיות (כלומר, כשקיים יחס ראוי בין התועלת מהמידע ובין הפגיעה בזכות העובד).
לצורך עמידה במגבלות, גיבשה הרשות מספר קווים מנחים: האם סוג העבודה וטיב תפקידו של העובד מצדיקים מעקב אחר נתוני מיקומו (כאשר מקום שבו עיקר העבודה היא משרדית, סביר שלא תהיה הצדקה כזו); היעדר חלופה אחרת; בחינת תכנון המערכת באופן שמצמצם את הפגיעה בפרטיות, למשל בחינת מיקום בנקודות ציון מסוימות שתיקבענה מראש (כגון אזור מתן השירות בשעות העבודה שנקבעו), מבלי לנטר מסלול נסיעה; גיבוש מדיניות ברורה ומטרות שימוש במידע שייאסף, ואיסור שימוש החורג ממטרות אלה; שקיפות מלאה כלפי העובדים וחובה ליידעם בטרם איסוף המידע והשימוש בו, לרבות מטרות השימוש, טווח שעות איסוף המידע, משך שמירתו, המורשים לצפות בו ועוד; קבלת הסכמה ספציפית של העובד לאיסוף הנתונים; הימנעות מאיסוף נתונים מחוץ לשעות העבודה בפועל; ועמידה בדרישות שמציבות תקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע), התשע"ז-2017, שכן נתוני המיקום מהווים מידע רגיש כהגדרתו בחוק הגנת הפרטיות.
[1] חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.
סוגיה זו רלוונטית בעיקר ביחס לעובדים שמקום עבודתם הקבוע אינו בחצרי המעסיק ועל כן יש קושי לעקוב אחר שעות עבודתם (כגון נהגים, שליחים, סוכני מכירות וכו'). עם זאת, בעת הנוכחית, עם התרחבות הפרקטיקה של עבודה מרחוק, הסוגייה הפכה רלוונטית גם ביחס לעובדים נוספים.
טיוטת גילוי הדעת עוסקת בשני סוגים של אמצעי מעקב: (1) מעקב באמצעות אפליקציות ייעודיות שהעובדים מתבקשים להתקין במכשיר הסלולרי הפרטי שלהם / במכשיר המסופק להם על-ידי מקום העבודה; (2) מעקב באמצעות מערכות האוספות נתוני מיקום ברכב השייך למעסיק שבו העובד עושה שימוש.
בהתאם לפסיקת בתי המשפט ובתי הדין לעבודה, חוקיות המעקב על-ידי המעסיק כפופה למגבלות, שכן איסוף ועיבוד נתונים אלה פוגעים באופן משמעותי בזכויות יסוד חוקתיות של אדם, לרבות פרטיותו, גם כאשר הדבר נעשה במהלך עבודתו. מנתוני מיקום ניתן להסיק מידע רגיש ביותר על אישיותו של אדם, צנעתו, מצבו הכלכלי ופרטי מידע נוספים המוגנים לפי חוק הגנת הפרטיות1. כך לדוגמה, הימצאותו של אדם במרפאה עלולה להעיד על מצב בריאותו, והימצאותו של אדם בבית תפילה עשויה להעיד על אמונתו הדתית.
נוכח האמור, הרשות מבהירה בטיוטת גילוי הדעת כי שימוש במערכת לאיסוף נתוני מיקום ייעשה, בכפוף להוראות חוק הגנת הפרטיות, ורק כאשר מדובר באיסוף נתונים לתכלית לגיטימית וחיונית למקום העבודה, ובמידתיות (כלומר, כשקיים יחס ראוי בין התועלת מהמידע ובין הפגיעה בזכות העובד).
לצורך עמידה במגבלות, גיבשה הרשות מספר קווים מנחים: האם סוג העבודה וטיב תפקידו של העובד מצדיקים מעקב אחר נתוני מיקומו (כאשר מקום שבו עיקר העבודה היא משרדית, סביר שלא תהיה הצדקה כזו); היעדר חלופה אחרת; בחינת תכנון המערכת באופן שמצמצם את הפגיעה בפרטיות, למשל בחינת מיקום בנקודות ציון מסוימות שתיקבענה מראש (כגון אזור מתן השירות בשעות העבודה שנקבעו), מבלי לנטר מסלול נסיעה; גיבוש מדיניות ברורה ומטרות שימוש במידע שייאסף, ואיסור שימוש החורג ממטרות אלה; שקיפות מלאה כלפי העובדים וחובה ליידעם בטרם איסוף המידע והשימוש בו, לרבות מטרות השימוש, טווח שעות איסוף המידע, משך שמירתו, המורשים לצפות בו ועוד; קבלת הסכמה ספציפית של העובד לאיסוף הנתונים; הימנעות מאיסוף נתונים מחוץ לשעות העבודה בפועל; ועמידה בדרישות שמציבות תקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע), התשע"ז-2017, שכן נתוני המיקום מהווים מידע רגיש כהגדרתו בחוק הגנת הפרטיות.
[1] חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.